רִבִּי הִלֵּל בַּר פָּזִי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. 53a מָכַר הוּא וּמֵתָה הִיא. אָמַר לוֹ. מִכְרֹה בָטֵל. לְבֵן שֶׁמָּכַר בְּחַיֵּי אָבִיו וּמֵת אָבִיו. מָֽכְרָה הִיא וּמֵת הוּא. אָמַר לֵיהּ. מִכְרָהּ קַייָם. לְאָב שֶׁמָּכַר בְּחַיֵּי בְנוֹ וּמֵת בְּנוֹ. רִבִּי חִייָה בַּר מַרְייָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. מָֽכְרָה לְבַעֲלָהּ מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. מִדְּאָמַר חִזְקִיָּה. הֲלָכָה כְרִבִּי (יוּדָה). הָדָא אָֽמְרָה מִכְרָהּ מֶכֶר. תַּנֵּי. הָאוֹמֵר. יִינָֽתְנוּ נְכָסַיי לִפְלוֹנִי. מֵת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. [מֵת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי.]. מֵת הָרִאשׁוֹן יִינָֽתְנוּ לַשֵּׁינִי. מֵת הַשֵּׁינִי יִינָֽתְנוּ לַשְּׁלִישִׁי. מֵת הַשֵּׁינִי בְחַיֵי הָרִאשׁוֹן. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא זָכָה בָהֶן הַשֵּׁינִי לֹא זָכָה בָהֶן הַשְּׁלִישִׁי. אָמַר לֵיהּ. כָּךְ פִּירֵשׁ רִבִי הוֹשַׁעְיָה אֲבִי הַמִּשְׁנָה. אַחֲרָיו לִפְלוֹנִי וְאַחֲרָיו לִפְלוֹנִי. אִילּוּ אָמַר. מֵת הַשְּׁלִישִׁי בְחַיֵי הַשֵּׁינִי. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא זָכָה בָהֶן הַשֵּׁינִי לֹא זָכוּ הַיּוֹרְשִׁין יְאוּת אַשְׁכָּחַת אֲמַר. אַחֲרָיו לִפְלוֹנִי אַחֲרָיו לִפְלוֹנִי. תַּנֵּי. הָרִאשׁוֹן מוֹכֵר קַרְקַע וְלוֹקֵחַ פֵּירוֹת דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵין לוֹ אֶלָּא אֲכִילַת פֵּירוֹת בִּלְבַד. חִזְקִיָּה אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִן מַה דְּאָמַר חִזְקִיָּה. הֲלָכָה כְרִבִּי. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין נוֹתְנִין לֹו כְמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. הָכָא אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָדָא אִשָּׁה מִכֵּיוָן שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עַל בַּעֲלָהּ לֹא כְמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע הִיא. אָמַר לֵיהּ. מְזוֹנוֹתֶיהָ עַל בַּעֲלָהּ בְּרָאוּי לָהּ. מַאֲכָל מְשַׁח וּמֶלַח. וְהִיא בָעְייָא מְזַבְּנָה וּמֵיכַל תַּרְנוגֹלִין. 53b הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאִם בִּקֵּשׁ הָרִאשׁוֹן מְזַבְּנָה וּמֵיכַל תַּרְנוגֹלִין יִזְבַּן. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. תַּנֵּי תַּמָן. קְבוּרָה כִמְזוֹנוֹתֶיהָ. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. מוֹכֵר קַרְקַע וְלוֹקֵחַ מְזוֹנוֹת. אַף הָכָא. מוֹכֵר קַרְקַע וְלוֹקֵחַ קְבוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה כו'. שהרי דין הראשון ודין האשה שוין ואפילו לצורך דברים יתירים יכול למכור הנכסים:
תני תמן קבורה כמזונותיה. דין קבורה כדין המזונות כמו ששנינו בעלמא באשה פרק נערה וכן כאן בדין הראשון כמו דאמרינן לעיל דמוכר הקרקע לצורך מזונות וכן מוכר הוא לצורך קבורה:
מזונותיה על בעלה כראוי לה. כלומר מזונות הראויה לה ואי אפשר לה זולתם כמו מאכל ושמן ומלח זהו החיוב על בעלה אבל כשהיא רוצה לדברים יתירים ולקנות לה תרנגולין אין בזה חיוב על בעלה והיא צריכה למכור מנכסיה והלכך לא הוי כמתנת שכ''מ:
הכא אמר ר' מנא קומי רבי יוסי וכו'. כלומר ועל דהכא דמדמית לה האשה שמכרה דמכרה ומתנתה קיים כמו דהתם הראשון מוכר בעי עלה רבי מנא והא מתנת אשה מכיון שמזונותיה על בעלה א''כ ודאי כמתנת שכ''מ היא דמה שמוכרת ונותנת אינו אלא לאחר מיתה שאינה צריכה למכור למזונות ואמאי קאמרת דמכרה מכר והה''ד במתנתה והא מודה ר' דמתנת שכ''מ אינה כלום:
הדא אמרה שאין וכו'. וביש נוחלין בהאי תלמודא גריס מודה ר' שאין נותנן במתנת שכיב מרע כלומר דאע''ג דאמר ר' הראשון מוכר מודה הוא שאינו יכול ליתן במתנת שכ''מ שאינה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו השני:
תני. ותני עלה התם הראשון יש לו רשות למכור הקרקע כו' והשתא מסקינן להא דבעי לעיל דממה דאמר חזקיה הלכה כרבי שהראשון מוכר הקרקע הואיל ויש לו זכות בגוף הקרקע דהא באחריו מיתוקמא דמשמע כל ימי חייך יהא הכל שלך וה''נ באשה הואיל ויש לה זכות בגוף הקרקע מכרה מכר:
אילו אמר מת וכו'. כלומר אילו אמר מת פ' וכו' ולא אמר אחריו אין הדין כן בשהשלישי קיים שלא ינתנו לשלישי אלא הדין הוא דהראשון אוכל פירות עד שימות וכשימות הראשון ינתנו לשלישי ואע''פ שמת השני בחייו וכך היה לו לתנא לשנות שאם מת אף השלישי בחיי השני מכיון שלא זכה בהן השני לא זכו היורשין לא יורשי שני ולא יורשי שלישי אלא יחזרו ליורשי ראשון. יאות אשכחת אמר אחריו לפלוני אחריו לפלוני. כלומר מעתה יפה נמצאת למד שאין הברייתא שנויה אלא בלשון אחריו והילכך לא זכה בהן השלישי כשמת השני בחיי ראשון דלא זכה לאחרון אלא לאחר שיזכה בו זה שלפניו:
כך פירש רבי הושעיא אבי המשנה אחריו לפלוני ואחריו לפלוני. כלומר דלא אמרינן מכיון שלא זכה בהן השני לא זכה בהן השלישי אלא דוקא באומר אחריו והילכך אין לשלישי כלום אלא אחר שזכה בו השני:
א''ל. רבי יונה הי' מפרש מתחילה הבריית' בהיכי מיתוקמא ואח''כ פשיט ליה הבעיא כדלקמן:
תני. דתניא בתוספתא פ''ח דב''ב האומר ינתנו נכסי לפלוני ואם מת אותו פלוני ינתנו לשני ואם מת השני ינתנו לשלישי מת הראשון וכו' דלכולם לא נתן אלא לאכילת פירות כ''ז שהוא קיים מכיון שלא זכה בהן השני דעדיין הראשון קיים לא זכה בהן השלישי:
מדאמר חזקיה הלכה כרבי גרסינן. כדלקמן על הברייתא דפלוגתא דרבי ורשב''ג ומינה שמעינן דמכרה מכר:
מכרה לבעלה מהו. משום דבלא''ה הבעל אוכל פירות ואין לה בחייו כלום והילכך בעי אם מכירתה הוי מכירה:
מכרו בטל. ולא קנה הלוקח והגירסא מוחלפת כאן וה''ג לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו ובבעיא שניה מכרה היא גרסינן מכרה קיים לבן שמכר בחיי אביו ומת אביו וה''פ דבפרק יש נוחלין דף קל''ו תנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשותו של אב מכר האב מכורין עד שימות דכיון שאין לאב בהן אלא פירות והגוף קנוי לגמרי לבן משעה שכתב לו האב אינן מכורין אלא לפירות וכשמת האב הבן או יורשו מוציא מיד הלוקח מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב אבל כשימות האב והבן קיים קנה הלוקח הגוף והפירות והשתא ה''נ ברישא כשמכר הבעל שאין לו אלא פירות דומה לאב שמכר נכסיו הכתובים לבנו לאחר מותו דאין לאב ג''כ אלא פירות בלבד וכשמת מכרו בטל וכן הכא כשמתה היא מכרו בטל ובסיפא כשמכרה היא דומה לבן שמכר נכסיו הכתובים לו בחיי אביו דכשמת אביו מכרו קיים וה''נ כשמת הבעל מכרה קיים:
מכר הוא. נכסי מלוג שלה ואח''כ מתה היא מהו אם המכר קיים הואיל ועכשיו הוא יורשה או דילמא מכיון דבשעת מכירה לא היה לו בהן אלא אכילת פירות בלבד אין מכירתו כלום:
הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁפְּטוּרִין מִן הַשְּׁבוּעָה. זוֹ תוֹרָה וְזוֹ אֵינָהּ תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הגע עצמך. על דברי ר''ע במתני' קאי דיהיב טעמא שכולן צריכין שבועה והגע עצמך אם פטורין הן מן השבועה כגון שפטרום שכתב לה לא נדר ולא שבועה עליך כדתנן במתניתין לקמן וכן כשנתן נאמנות לב''ח בלא שבועה ומשני זו תורה וזו אינה תורה כלומר עיקר טעמיה דר''ע דניכסי ברשות יתמי קאי וירושתן מן התורה היא אבל כתובת אשה וב''ח הא דגובין ממטלטלי דיתמי תקנת חכמים הוא והא דנקט טעמא דשבועה לאלומי למילתיה הוא דקאמר:
הלכה: מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה כול'. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה אָמַר. לַכּוֹשֶׁל שֶׁבִּרְאָיוֹתָיו. כְּגוֹן מַלְוֶה בְעֵדִים וּמַלְוֶה בִשְׁטָר יִינָּֽתְנוּ לְמַּלוֶה בְעֵדִים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לַכּוֹשֵׁל בְּגוּפוֹ. הַגַּע עַצְמָךְ הוּא עָתִיר. כְּגוֹן אִילֵּין דְּבַר אַנְדְּרַאי. אָמַר רִבִּי אָחָא. לַכּוֹשֵׁל בְּגוּפוֹ וְעָנִי. כְּהָדָא. קְּרֵיבָתֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא יְהָבוּ לֵיהּ מִשּׁוּם כּוֹשֵׁל. אַייתֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַבְדּוֹי דְּרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא וַאַפִּיק מִינֵּיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מִיסְתַּמֵּיךְ עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא. אָמַר לֵיהּ. מַה נַעֲשֶׂה בְּאוֹתָהּ הָעֲנִייָה. אָמַר לֵיהּ. אַייתֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַבְדּוֹי דְּרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא וַאַפִּיק מִינָּהּ. וְיָפֶה נַעֲשֶׂה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. אִי נֹאמַר. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ וְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם טָעוּ בְּשִׁיקּוּל הַדַּעַת שֶׁאֵין מַחֲזִירִין. מִדִבְרֵי תוֹרָה מַחֲזִירִין. מַה פְלִיגִין. בְּטָעוּת מִשְׁנָה. שֶׁרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּטָעוּת מִשְׁנָה שִׁיקּוּל הַדַּעַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. טָעוּת מִשְׁנָה דְּבַר תּוֹרָה. הִיא טָעוּת מִשְׁנָה הִיא טָעוּת זְקֵינִים.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר אחא לכושל בגופו ועני. הוא דקאמר וכן אמר ר' יוחנן בבבלי דף פ''ד לכתובת אשה שהיא נקראת כושל שאין דרכה לחזור אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו קרקע כמו האיש:
גמ' לכושל שבראיותיו. למי שהראיה שלו חלוש ביותר כדמפרש ואזיל כגון מלוה בעדים וכו' ינתנו למלוה בעדים שנקרא כושל לפי שאינו טורף משועבדים וכעין שפי' רש''י ז''ל למי ששטרו מאוחר שלא יוכל לטרוף לקוחות הקודמים לו:
לכושל בגופו. קס''ד למי שהוא רך ואינו יכול לדון ולרדוף כ''כ אחר חובו והיינו דפריך הגע עצמך הוה עתיר אם אפילו הוא עשיר כגון אילין דבר אנדראי שהיו עשירים ולא תקיפי כולי האי וא''כ לא שייך אבתריה הא דקאמר ר''ע אין מרחמים בדין:
כהדא. מעשה בקרובתו של רבי שמואל ב''א שנתנו לה משום כושל והביא ר''ל עבדיו של הנשיא והוציאו ממנה דס''ל כר''ע שינתנו ליורשין:
הוה מסתמיך. ואזיל על כתפי' דר''ש בר בא ושאל לו מה נעשה בדינה באותה הענייה וסיפר לו כל המאורע שר''ל הוציא ממנה:
ויפה נעשה. בתמיה כלומר שהיה ר''י מתמה אם יפה הוא לעשות כן לחזור הדין אחרי שכבר זכתה האשה:
אי נאמר. אם נאמר דכך הוא דר''י ור' שמעון בן לקיש כל חד לשיטתיה הוא דאזיל במאי דפליגי לקמיה ומפרש ואזיל הכל מודים שאם טעו הב''ד בשיקול הדעת שאין מחזירין הדין שיקול הדעת הוא כגון דפליגי תרי אמוראי ולא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר וסוגיא דעלמא אזיל כחד ועביד כאידך מדברי תורה. אם טעו בדבר שהוא מפורש בתורה ד''ה מחזירין הדין. מה פליגין. לא נחלקו אלא בטעות דבר משנה שר''י אמר בטעות משנה שיקול הדעת כלומר טעות משנה הוא כטעות בשיקול הדעת ואינו חוזר הדין והילכך היה מתמה על שחזר ר''ל הדין ואפילו הוי טעות דבר משנה:
ר''ל אומר טעות משנה. הוי כטעות ד''ת וחוזר:
היא טעות משנה היא טעות זקינים. כלומר וה''נ אע''פ שאינו סתם משנה טעות זקינים היא דהלכה כר''ע והם פסקו כר''ט וכטעות משנה היא וחוזר:
משנה: מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשְׁתּוֹ וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין וְהָיָה לוֹ פִיקָּדוֹן אוֹ מִלְוָה בְּיַד אֲחֵרִים רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יִינָּֽתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין אֶלָּא יִינָּֽתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין שֶׁכּוּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לכושל שבהן. בגמר' מפרש מאי ניהו ואע''ג דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לא לב''ח ולא לכתובה הכא דלאו ברשותייהו מנחי ס''ל לרבי טרפון דמוציאין מיד הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו ונותנין לב''ח או לכתובה שנתחייב בהן המת מחיים:
ינתנו ליורשין. ולא מהני תפיסה:
שכלן צריכין שבועה. כדין הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה וכל זמן שלא נשבעו אין אנו יודעים אם יש להם עליו כלום הילכך משמת זכו בהן היורשים וברשותן הן:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאִילֵּין דְּכָּֽתְבִין. אִין מִיתַת דְּלָא בְנִין יְהֵא מִדְּלָהּ חֲזַר לְבֵית אָבִיהָ. תְּנָאי מָמוֹן הוּא וּתְנָאוֹ קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
ואינין דכתבין. השתא מהדר הוא לדין תנאי האשה דלעיל ואלו הכותבין אם תמות האשה בלא זרע יהא נכסיה חוזר לבית אביה תנאי ממון הוא וקיים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source